לפי סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהיווה את המקור לעדכון החישובים לגבי רמת אי הציות לשכר המינימום מידי שנה על בסיס מחקר שנעשה בנושא, עמדה רמת האי-ציות לשכר מינימום ב-2011 על 12.2%. לפי סקר ההוצאות שיעור האי-ציות היה נמוך יותר - 10.7%. מאחר שהחל מ-2012 הלמ"ס ביטל את סקר ההכנסות והשאיר רק את סקר ההוצאות יחושבו הנתונים מכאן ואילך על בסיס סקרי הוצאות משק הבית.
הממצאים מראים שניכרת ירידה מסוימת ברמת האי-הציות בשנים 2008 - 2010, משיעור שיא של כ-13%, ולאחריה עליה קלה בשנת 2011. מגמה זו בשילוב עם החלטת הממשלה להגדיל את מצבת כוח האדם המטפל במשרד התמ"ת בנושא אי-הציות של מעסיקים לחוקי העבודה עשויה לבשר על מפנה חיובי בתחום אכיפת חוק שכר המינימום. שיעור האי-ציות בדרך כלל גבוה יותר בקרב יחידים, ערבים ועולים. עם זאת כלפי עולים חל שיפור ניכר ברמת הציות. כן בולט כי רמת הציות נמוכה יותר כלפי נשים מאשר כלפי גברים.
הענפים שחשופים במיוחד לאי-ציות לשכר מינימום הם ענפי החקלאות שבו עובדים עובדים זרים רבים, ענפי שירותי אירוח ואוכל, שירותים למשקי בית פרטיים וכן שירותי בריאות ורווחה – בכל אלה עובדים בלתי מקצועיים רבים. האי-ציות של מעסיקים אינו מוגבל לעובדים עניים אלא הוא תופעה גם של עובדים המשתייכים לשכבת הביניים, בעיקר הנמוכה. עם זאת שיעור העניים מתוך כלל העובדים שלגביהם קיים אי ציות של מעסיקיהם לשכר המינימום מגיע לכ-31% ב-2011 ב- והוא נמצא במגמת עלייה מאז 2002.
השוואה בינלאומית המובאת לראשונה בעדכון זה מראה כי שיעור אי-הציות לשכר מינימום בישראל גבוה ביחס למדינות נבחרות שנבדקו, אם כי סדרי הגודל דומים וניכר כי בדומה לחוקים אחרים, אכיפה מושלמת של שכר מינימום במדינות העולם המפותחות אינה קיימת.